החלטה בתיק רע"א 7585/13

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא, השופטת ש' דברת) בת"א 32221-09-13 מיום 29.10.2013 בגדרה נתקבלה בקשה לצו מניעה זמני שהגיש עו"ד דני אליגון, המכהן כיו"ר ועד מחוז הדרום של לשכת עורכי הדין, לעיכוב ביצוע החלטה שנתקבלה ביום 12.9.2013 על דעת רוב חברי ועד מחוז הדרום להעביר את עו"ד יורם ברוזה מתפקידו כנציג מחוז הדרום במועצה הארצית, וכן מתפקידו כחבר בוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.

עיקרי העובדות וההליכים

2.        ביום 5.9.2011, בחלוף כשלושה חודשים ממועד בחירתו של עו"ד דורון ברזילי לתפקיד ראש לשכת עורכי הדין, התכנס ועד מחוז הדרום לישיבה ראשונה, שבמהלכה נבחרו שני נציגי המחוז למועצה הארצית בהתאם להוראת סעיף 9(א)(6) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק). עו"ד ציון בראל ועו"ד אירנה גלפנבויים נבחרו לכהונה שנכנסה לתוקפה בו ביום ועד ליום 30.11.2012; עו"ד שלומי בן דוד ועו"ד אפרים ווגדן נבחרו לכהונה החל מיום 1.12.2012 ועד ליום 31.5.2014; עו"ד יורם ברוזה ועו"ד ציון בראל נבחרו לכהונה החל מיום 1.6.2014 ועד לתום הקדנציה.

3.        בשלהי שנת 2012, לאחר שעו"ד שלומי בן דוד הלך אל בית-עולמו, כונסה ישיבה בוועד מחוז הדרום, ביום 7.12.2012, ובמהלכה נבחר עו"ד יורם ברוזה לכהן כחבר המועצה הארצית במקומו של עו"ד בן דוד ז"ל, ובפועל - לנוכח האמור בפסקה 2 הנ"ל - עד לתום הקדנציה. עו"ד ברוזה גם נבחר על-ידי נציגי המחוז במועצה הארצית לכהן כחבר בוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, בהתאם להוראת סעיף 11(ב)(2)(א) לחוק.

4.        לימים, קרי - במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2013, ביקשו המבקשים 6-3 מתוקף תפקידם כחברי ועד מחוז הדרום להחליף את עו"ד ברוזה ולמנות במקומו עורך-דין אחר, הן לתפקיד חבר המועצה הארצית, הן לתפקיד חבר הוועד המרכזי. יו"ר ועד מחוז הדרום דחה בקשות אלה, וטען כי אין ניתן לשנות את זהות הנציגים שנבחרו זה מכבר. ביום 30.8.2013 הודיעו המבקשים 6-3 כי בכוונתם לכנס ביום 10.9.2013 ישיבה בהשתתפות חברי ועד המחוז. משנתברר כי בית לשכת עורכי הדין היה סגור במועד הנ"ל, הודיעו המבקשים 6-3 כי הישיבה תתקיים במשרדו של עו"ד חן אביטן. הישיבה אכן התקיימה, ובסיומה - בתום הצבעה חשאית - סוכם על החלפתו של עו"ד ברוזה בעו"ד גלפנבויים.

5.        בתגובה, הגיש עו"ד דני אליגון תביעה לבית המשפט המחוזי וביקש להורות על ביטול הישיבה שהתקיימה ביום 12.9.2013 לרבות ההחלטות שנתקבלו בה. בד בבד, נתבקש בית המשפט המחוזי ליתן במעמד צד אחד סעד זמני לפיו יוסיף עו"ד ברוזה לכהן בתפקידיו. ביום 16.9.2013 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו מניעה זמני האוסר מחד גיסא על השתתפותה של עו"ד גלפנבויים בישיבות המועצה הארצית והוועד המרכזי, ומאידך גיסא, מונע את הדחתו של עו"ד ברוזה מתפקידיו. ביום 3.10.2013 התקיים הדיון בבקשה במעמד הצדדים, וביום 29.10.2013 ניתנה ההחלטה מושא בקשת הרשות לערער שלפני.  

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

6.        בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.10.2013 נקבע כי "הדין עם המבקש [עו"ד דני אליגון - נ' ס'], והוראות החוק אינן מאפשרות לחברי ועד המחוז להדיח חבר מועצה מכהן מתפקידו, אלא באותן נסיבות בהן, החוק קבע שניתן לעשות כן, ושיקולים זרים, לשמם אינם נמנים על כך" (פסקה 11). בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כך: "המשיבים ביקשו להסתמך... על לשונו של סעיף 9א(ד) לחוק... 'חדל מכהונתו שלא עקב בחירתו של אחר תחתיו', על כן סבורים הם, כי ניתן לבחור נציג חלופי בכל עת. נראה, כי פרשנות המשיבים לביטוי זה מוטעית, והכוונה היא למצב בו... חדל חבר המועצה הארצית מתפקידו עקב סיבות שונות המנויות בחוק (כגון במקרה שנפטר...)" (שם). פרשנות זו, לגישת בית המשפט המחוזי, "עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 10 לחוק, הנוקט באותו ביטוי הלקוח מסעיף 9א(ד) וקובע כי ראש הלשכה, חברי המועצה הארצית, חברי הוועד המרכזי, וחברי הוועדים המחוזיים - יכהנו כולם עד לבחירתם (או מינויים) של אחרים תחתם" (שם). מנגד, כל פרשנות אחרת עלולה לעקר מתוכן את מהות כהונתם של חברי המועצה הארצית, ו"ברי, כי לא לזו כיוון המחוקק, וגם המשיבים עצמם אינם סבורים כן". זאת ועוד, "כאשר ביקש המחוקק לקבוע כי ניתן יהיה להעביר בעל תפקיד בלשכת עורכי הדין מכהונתו, עשה כן במפורש" (שם). בית המשפט המחוזי שב והדגיש, כי "חבר מועצה ניתן להעביר מכהונתו רק בהתקיים הסיבות המנויות בחוק" (שם). דברים דומים נקבעו גם ביחס לחבר הוועד המרכזי:"החוק פירט את הנסיבות בהן חבר הוועד המרכזי, יוחלף במהלך הקדנציה" (שם). לגבי חבר הוועד המרכזי, צויין כי חל סעיף 11א(א) לחוק, לפיו רק במצבים שבהם "התפטר נציג מחוזי בועד המרכזי, נפטר או נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו" (שם), יבחרו נציגי אותו מחוז במועצה הארצית את מחליפו. לגבי חבר המועצה הארצית, צויין כי חל סעיף 9ב לחוק, לפיו חבר המועצה "יוחלף כאשר הוא אינו מגיע לישיבות... או כאשר הוא אינו מסוגל למלא את תפקידו" (שם). כיוצא בדברים הללו, נקבע כי "הוא [עו"ד יורם ברוזה שמכהן כחבר המועצה הארצית וכחבר הוועד המרכזי - נ' ס'] לא יוחלף רק מאחר וחברי ועד המחוז שבחרו בו התחרטו על בחירתם הקודמת וברצונם לבחור נציג חלופי" (שם). בית המשפט המחוזי קבע כי "הונחה תשתית לכאורה - כי הדחתו של עו"ד ברוזה נעשתה בניגוד להוראות החוק, ועל כן אין לה תוקף. משסברתי כי לא ניתן להעביר חבר מועצה מתפקידו מסיבות פוליטיות, אשאיר בצריך עיון השאלה, האם טרם ההדחה יש לערוך שימוע" (פסקה 12). בהמשך נקבע כך: "מבלי להיכנס לשאלת תוקפן של ההחלטות שיתקבלו... סבורה אני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש" (פסקה 13). לנוכח האמור, הוחלט כי "דין הבקשה להתקבל. הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד... [יעמוד] בעינו... וזאת עד למתןפסק דין סופי" (פסקה 16). עוד נקבע כי "לאור החלטה זו יודיעו המשיבים... אם יש טעם בקביעת התיק העיקרי להמשך דיון" (שם). מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. למען השלמת התמונה העובדתית, יצויין כי ביום 13.11.2013 הודיע עו"ד צבי פירון כי "לאור צו המניעה הזמני אשר ניתן אין הוא רואה טעם ותועלת בהמשך בירורו של תיק זה... אם תשמע דעתו... יהפוך צו המניעה שניתן בתיק זה לקבוע". מנגד, הגישו המבקשים הודעה מעדכנת מטעמם לפיה "אין מנוס מקביעת התיק העיקרי להמשך דיון" וכמו כן הבהירו כי הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כך:"משהוגשה בר"ע על ההחלטה שניתנה בתיק, נראה לי שמן הראוי להמתין לפסה"ד שינתן. בשלב זה אין טעם בהגשת כתב הגנה. הצדדים יעדכנו ביהמ"ש עם מתן פסה"ד בבר"ע". ביום 27.11.2013 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי וציינו כך: "בהתחשב... בכך שהגשת בקשת רשות ערעור אינה מעכבת באופן אוטומטי את ההליך בערכאה הדיונית, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על הגשת כתב הגנה כמבוקש, וזאת על מנת לא לעכב - ולו בשלב זה - את ההליך". ביום 1.12.2013 קבע בית המשפט המחוזי כך: "איני רואה הטעם בהמשך הדיון בשלב זה. ככל שהצו הזמני יאושר, יתייתר הדיון בתיק העיקרי. ככל שהצו הזמני לא יאושר, גם אז יתייתר הדיון בתיק העיקרי, לכן סברתי שכדי לחסוך לכולם שאין טעם בהגשת כתב הגנה בשלב זה. יחד עם זאת ככל שהנתבעים אינם רוצים להמתין יגישו כתב הגנה תוך 30 יום. למען הסר ספק מובהר בזה כי התיק יקבע, רק לאחר מתן פסה"ד בביהמ"ש העליון".

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לה ובתשובת עו"ד דורון ברזילי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני. הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט בהחלטתו לגבי בקשה לצו מניעה זמני (ראו למשל: רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים (5.11.2009), בפסקה 4 להחלטת השופטתא' חיות; רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' MICROSOFT CORPORATION (29.1.2003), בפסקה 4 להחלטת השופטת ט' שטרסברג-כהן). בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לשכנע בקיומה של עילת תובענה, ותנאים נוספים שעיקרם ב"מאזן הנוחות". בנסיבות העניין דנן, דומני כי אין יתרון ניכר לצד זה או אחר במה שנוגע ל'מאזן הנוחות' (שלא כדעת בית המשפט המחוזי), משום שהנזק שיגרם לצד אחד אם לא ינתן הסעד הזמני, שקול לנזק שיגרם לצד השני אם ינתן הסעד הזמני. לפיכך, משקלם של סיכויי התביעה לגופה, הוא העיקר.

8.        בחינת טענות הצדדים מזה ומזה, מעלה כי המחלוקת העיקרית בבקשה שלפני הריהי משפטית גרידא, וכפי שהיטיב לנסחה בית המשפט המחוזי: "האם יכולים חברי ועד המחוז להחליט, במהלך הקדנציה, על החלפת נציגם במועצה הארצית, גם בנסיבות בהן הנציג הנוכחי מסוגל ומעוניין להמשיך בתפקידו" (שם, פסקה 8 בעמוד 6). על פני הדברים, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי סיכויי התביעה להתקבל הם בשיעור גבוה, נראית בעיניי כנכונה, ונתמכת בהוראות החוק הרלבנטיות כפי שיפורט להלן:

(א) ראשית, נידרש להוראותיו של סעיף 9א הנ"ל: סעיף קטן (א) קובע לגבי חבר המועצה הארצית שנבחר מכוח סעיף 9(א)(5) כך: "חדל מכהונתו לפני הבחירות, יבוא במקומו המועמד ששמו בא ברשימת המועמדים... אחרי שמות המועמדים שנבחרו מתוכה בבחירות..."; סעיף קטן (ב) מוסיף: "נכנס המועמד כאמור בסעיף קטן (א) בדרך זו כבר קודם לכן... יבוא במקומו המועמד ששמו בא אחריו ברשימת המועמדים האמורה, וכן הלאה"; על-פי סעיף קטן (ג), אם "לא היה ברשימת המועמדים מי שימלא את המקום הפנוי... ימנה ראש הלשכה תחתיו חבר לשכה אחר..."; סעיף קטן (ד) קובע לגבי חבר המועצה הארצית שנבחר מכוח סעיף 9(א)(6) כך: "חדל מכהונתו שלא עקב בחירתו של אחר תחתיו, יבחר הועד המחוזי תחתיו חבר לשכה אחר...". בהתאם לחלופות שפורטו לעיל - הן ביחס לחבר המועצה הארצית מכוח סעיף 9(א)(5), הן ביחס לחבר המועצה הארצית מכוח סעיף 9(א)(6) - הוראת סעיף 10 לחוק מורה כי "תקופת כהונתו של ראש הלשכה תהא עד לבחירתו של אחר תחתיו;  תקופת כהונתם של חברי המועצה הארצית תהא עד לבחירתם או עד למינוים של אחרים תחתם, לפי העניין. תקופת כהונתם של חברי הועד המרכזי והועדים המחוזיים תהא עד לבחירתם של אחרים תחתם" [ההדגשה הוספה - נ' ס']. על פני הדברים, עולה אם כן כי אין די במינוח הלשוני "עד לבחירתם או עד למינוים של אחרים תחתם" כשלעצמו כדי לקבוע, כטענת המבקשים, כי ההחלטה של הוועד המחוזי על שינוי הייצוג במוסדות הארציים של הלשכה היא כביכול חוקית ותקפה. צידוק אפשרי אחד לכך שביחס לחברי המועצה הארצית הוסיף המחוקק את הביטוי "או עד למינוים" נעוץ בחלופה שבסעיפים 9א(א)-(ג) הנ"ל בנוגע לחבר המועצה הארצית שנבחר מכוח סעיף 9(א)(5) וחדל מכהונתו. צידוק שני, היסטורי במהותו, טמון בנוסחן של הוראות סעיפים 9 ו-10 לחוק כפי שנתקבלו לראשונה בכנסת (ס"ח 347, ח' בתמוז תשכ"א, 22.6.1961): "9. המועצה הארצית תורכב מאלה... (3) ארבעה חברים...  שייבחרו על ידי הוועד המחוזי; (4) ששה חברים  שיתמנו על ידי שר המשפטים... 10. ... תקופת כהונתם של שאר חברי המועצה הארצית תהיה עד ל בחירת אחרים תחתם או עד  למינוי אחרים תחתם, הכל לפי הענין" [ההדגשות הוספו - נ' ס'].

(ב) שנית, באשר לטענת המבקשים כי הוראות החוק "שותקות" בעניין תקופת הכהונה של חברי הוועד המרכזי וחברי המועצה הארצית, דומני כי אין בה כדי לסייע להם. אכן, סעיף 8(א) לחוק קובע, כי"ראש הלשכה ייבחר על ידי חברי הלשכה מבין חבריה, לארבע שנים, במועד שתקבע המועצה הארצית". אולם, סעיף 9(א)(5) לחוק, הגם שאינו קובע מפורשות את משך תקופת הכהונה של חברי המועצה הארצית, מורה כי המועצה הארצית תורכב בין היתר מ"עשרים ושמונה חברים  שיבחרו חברי הלשכה במועד הבחירות לראש הלשכה בבחירות [ההדגשה הוספה - נ' ס']". לפיכך, הדעת נותנת כי תקופת כהונת חברי המועצה הארצית שנבחרו מכוח סעיף 9(א)(5) לחוק תימשך ברגיל, קרי - כל עוד לא התקיימו עילות החדילה על-פי החוק - עד לתום הקדנציה, בדומה לתקופת כהונתו של ראש הלשכה לפי הוראת סעיף 8(א) הנ"ל. בנסיבות אלה, אינני רואה מדוע שלא להסיק מסקנה דומה לגבי חברי המועצה הארצית שנבחרו מכוח סעיף 9(א)(6) לחוק, הגם שבחירתם נעשית בפועל על-ידי הוועד המחוזי. אכן, סעיף 12 להצעת החוק המקורית נקב מפורש בתקופת הכהונה של חברי המועצה הארצית הנבחרים על-ידי הועידה הארצית, גוף שלימים בוטל במסגרת תיקון מס' 24 (ס"ח 1518, י"א בניסן התשנ"ה, 11.4.1995), וכן בתקופת הכהונה של חברי הוועדים ("ארבע שנים, כשכל שנתיים יפרשו מחציתם"), זאת ללא כל התייחסות לתקופת כהונתם של יתר חברי המועצה הארצית. אלא מאי? הסעיף המוצע הנ"ל לא נתקבל בסופו של דבר על-ידי המחוקק, וסעיף 10 בנוסחו דאז - הוא הסעיף החקיקתי הרלבנטי לענייננו - קבע כך: "תקופת כהונתם של ראש הלשכה ושל חברי המועצה הארצית הנבחרים על ידי הוועידה הארצית תהיה עד לכינוסה של הועידה הארצית שלאחריה [שנתיים - נ' ס']; תקופת כהונתם של שאר חברי המועצה הארצית תהיה עד לבחירת אחרים תחתם או למינוי אחרים תחתם, הכל לפי הענין". מאז, הוראת סעיף 10 לחוק עברה שני גלגולים נוספים: בפעם הראשונה, הוחלף הסעיף במסגרת תיקון מס' 12 (ס"ח 968, כ"ז בניסן תש"ם, 13.4.1980), ונקבע כי במקומו יבוא: "תקופת כהונתו של ראש הלשכה תהא עד לבחירתו של אחר תחתיו; תקופת כהונתם של חברי המועצה הארצית תהא עד לבחירתם או עד למינוים של אחרים תחתם, לפי הענין"; בפעם השנייה, שונה הסעיף במסגרת תיקון מס' 15 (ס"ח 1206, ד' באדר התשמ"ז, 5.3.1987), ונקבע כי בסופו יבוא: "תקופת כהונתם של חברי הועד המרכזי והועדים המחוזיים תהא עד לבחירתם של אחרים תחתם". העובדה כי לימים נקט המחוקק בלשון זהה ביחס לראש הלשכה ("עד לבחירתו של אחר תחתיו") וביחס לחברי המועצה הארצית ("עד לבחירתם [או עד למינוים] של אחרים תחתם") מחזקת את המסקנה כי תקופת כהונתם של חברי המועצה הארצית היא עד לתום הקדנציה, קרי - עד למועד הבחירות הכלליות בלשכה. זאת ועוד, בדברי ההסבר להצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 16), התשמ"ז-1986 (פורסמה ביום ט"ו בכסלו התשמ"ז), בעמ' 77, נכתב כך: "בסעיף 10 לחוק נקבע שתקופת כהונה של ראש הלשכה ושל חברי המועצה הארצית תהיה עד לבחירתם או למינוים של אחרים תחתם. מוצע לקבוע הוראה דומה לגבי כהונת חברי הועד המרכזי והועדים המחוזיים". עינינו הרואות, העדר כל התייחסות להבחנה בין תקופת הכהונה של ראש הלשכה לבין תקופת הכהונה של חברי המועצה הארצית.

(ג) שלישית, הפער הלשוני בין סעיף 9א(א) לחוק: "שחדל מכהונתו לפני הבחירות", לבין סעיף 9א(ד) לחוק: "חדל מכהונתו שלא עקב בחירתו של אחר תחתיו", אין בו ולא כלום. עניינן של שתי הוראות אלה מתמצה במילוי מקומו של חבר המועצה הארצית שחדל מכהונתו "לפני תום התקופה שלה נבחר" (ראו דברי ההסבר להצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 12), התשל"ט-1979 בעמ' 84, פורסם ביום ט"ז בטבת התשל"ט). על רקע הוראות סעיפים 8ב ו-11א לחוק, נסיק כי התרחיש שבו חבר המועצה הארצית "חדל מכהונתו" מתקיים באחד מהמצבים המפורטים להלן: "התפטר... נפטר או נבצר ממנו, דרך קבע, למלא את תפקידו". עילה נוספת להפסקת הכהונה מצויה בהוראת סעיף 9ב לחוק, ועניינה בהעדרותו הממושכת של חבר המועצה הארצית מישיבות המועצה. לבד מאשר במצבים אלה, לא הקנה המחוקק לוועד המחוזי סמכות להעביר את חברי המועצה הארצית מתפקידם, וכדברי בית המשפט המחוזי: "כאשר ביקש המחוקק לקבוע כי ניתן יהיה להעביר בעל תפקיד בלשכת עורכי הדין מכהונתו, עשה כן במפורש" (שם, פסקה 11 בעמוד 9). הדברים האמורים יפים גם ביחס לחברי הוועד המרכזי (ראו הוראת סעיף 11א לחוק שעניינה ב"חבר הועד המרכזי שמקומו נתפנה"). קשה גם להלום כי פרשנות תכליתית של הוראות החוק הנ"ל תשאף לקדם תוצאה מרחיקת-לכת לפיה יורשו חברי הוועד המחוזי להעביר חדשות לבקרים את חברי המועצה הארצית מכהונתם.

9.        בנסיבות אלה, משהגענו למסקנה - על בסיס הוראות החוק הנ"ל - כי אין סמכות מפורשת בדין לוועד המחוזי להעביר את חברי המועצה הארצית או את חברי הוועד המרכזי מכהונתם, מתייתר הצורך להכריע בטענות המבקשים לעניין "שיקולים זרים" (ראו פסקאות 16-15 בעמוד 5 לבקשה), ובפרט בשאלה האם חובה על חברי הוועד המחוזי לקיים שימוע לנציג שחפצים בהחלפתו (שם, פסקאות 68-63 בעמודים 17-16). 

סוף דבר

10.      מדובר כזכור בהחלטת ביניים, ועדיין פתוחה הדרך למבקשים לשכנע את בית המשפט המחוזי בצדקתם. ברם, בשלב זה, כפות המאזניים מעויינות במה שנוגע למאזן הנוחות; והן נוטות לטובת עו"ד דני אליגון באשר לסיכויי התביעה לגופה. לפיכך, יעמוד צו המניעה הזמני בעינו.

11.      אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ז בטבת תשע"ד (30.12.2013).